אתמול עברתי חוויה לא פשוטה
זאת הייתה סיטואציה כל כך מקטינה
שהייתה לי תחושה שהתכווצתי
אני לא ארחיב מעבר לזה
זה מרגיש לי קטנוני נורא להתחיל עכשיו לכתוב
מה בדיוק היה שם.
בשורה תחתונה הרגשתי מתוסכל מאוד ונסער
הרעש בראש שלי היה כל כך חזק
שכבר לא יכולתי לשמוע שום דבר אחר מסביב
הוא תפס את כל כולי
סערה של מחשבות מעיקות, דביקות, רועשות

אם הייתם שואלים אותי איפה הייתי
או מי היה לידי
אין לי מושג מה הייתי עונה
מרוב סערה פנימית לא שמתי לב

בכל אופן, אומרים שהגוף זוכר
יש לו זיכרון משלו,
כמו למשל שצריך לחייג מספר טלפון שלא חייגנו הרבה זמן
ואז האצבעות שלנו פשוט יודעות על איזה מקשים ללחוץ

או למצוא את הדרך למקום שכבר הרבה זמן לא הגענו אליו
ואז הרגליים שלנו מוליכות אותנו ישר לשם
כנראה שזה בדיוק מה שקרה לי
מצאתי את עצמי על האופניים
חוצה בירידה שכונה שמכילה מאות מדרגות על גבול יער ירושלים
רוכב בלי לחשוב, בלי לתכנן, בלי לדעת איך הגעתי לכאן
מרגיש את המשב החזק של הרוח בפנים
עדיין עמוס מאוד, אבל מתחיל להתקרב בחזרה

אני יודע שאני רוכב במהירות גבוהה מאוד
ופתאום מרגיש שמשהו משתנה בי
אני כבר יודע לאן מועדות פניי
איכשהו המחשבות מתחילות להיות צלולות.
אני מרגיש את הזרם של האנדורפינים בגוף
מתנה של מאמץ וקושי ואדרנלין
שמקבלים כשעושים מרחקים ארוכים
וכשיורדים מדרגות ומתלולים וקופצים
הרגליים מדוושות חזק ופורקות את העומס
ואני כבר ביער.
ההרגל שלי הביא אותי לכאן באופן אוטומטי

מוקף בעצים ובשלווה של היער,
רחוק מהרעש והבלגן של "העולם הזה"
אני חושב לעצמי

איזה תחושה נפלאה של חיות זה לרכב
אני מרגיש שהרכיבה מנקה לי את הראש ומפקסת את המחשבות
פתאום כל מה שקרה היום נראה לי כל כך קטן, לא חשוב
וגם רחוק ממני מאוד

בענף של רכיבת האופניים יש סוג של דיבור כזה
שהרכיבה היא חיידק
ברגע שנדבקת לעולם לא תצא מזה.
ואני מרגיש שזה הפוך הרכיבה היא רפואה
ברגע שטעמת ממנה ולמדת את סגולות הריפוי שלה תמיד תוכל לרפאות את עצמך

ממליץ לכם לנסות את זה בעצמכם
להמיר את כל הכעס, העצבים ועוגמת הנפש
ברכיבה אינטנסיבית על אופנים
(אפשר גם על אופני כושר)
יותר זול מפסיכולוג
יותר מספק מאכילה רגשית
יותר בריא מלשמור בבטן
יותר קרוב להשם יתברך.
תנסו את זה, זה עוצמתי ממש.